בבל: דקולוניזציה מחייבת אלימות?

על עלילת הספר שמצאתי זרוק על מדף שגוי בחנות, בעל השם המפוצץ ״בבל״ שישר משך את תשומת ליבי, ניתן למצוא בקלות באינטרנט אז במקום לבזבז את זמנכם בפירוט - אקצר ללא ספוילרים גדולים ואגש ישר לביקורת.

תקציר מהיר

בקצרה, בבל הוא ספר המספר על שנות ה-30 של המאה ה-19 באוקספורד, אוניברסיטה באנגליה. הוא מספר על מגדל, "בבל", ששייך לפקולטה לתרגום הגדולה במדינה ובעולם. הפקולטה בבל לא רק עסקה בתרגום וחקר שפות, אלא גם בכישוף סילבר (המתכת "כסף"). זהו ״קונספט״ חדש שיצרה רבקה לעולמה, כמו גם מגדל בבל, שלעולם לא היה קיים במציאות באוקספורד.

הסבר הכישוף הוא כזה: בעולם של רבקה ניתן לכשף סילבר על ידי חריטה בצדיה של מתכת מילים בשפות שונות. בתרגום משפה לשפה, תמיד יש פער במשמעות. לדוגמה hello ו"שלום" אינן בעלות אותה משמעות, שכן שלום מתאימה גם לפגישה ולהיפרדות של אנשים ואילו hello רק לפגישה. ישנן אינסוף דוגמאות וככל שהולכים לבסיס של המילים, הפער והמקורות שלהם יותר ויותר שונים מהגרסה המודרנית. הפער הזה, בין התרגומים, מפעיל כישוף על המתכת ועל מי שהיא נוגעת בו. הכישוף - הוא מה שנאבד בתרגום.

הנה דוגמה להמחשה טובה יותר. נחרוט על מתכת את המילה invisibillity מצד אחד וwúxíng (סינית) מצד שני. משמעות המילה באנגלית היא בילתי ניראות אך בסינית - בלתי מוחשי או חסר צורה. ההבדל הקטן הזה היה גורם לכל מי שמחזיק במתכת - להפוך לבלתי נראה.

אל בבל מגיע נער סיני שניצל על ידי פרופסור הפקולטה בילדות. בתמורה לכך שהציל את חייו, הילד הסיני מבטיח לעמוד באתגר של למידה אינטנסיבית של שפות רבות ו״שינוי״ תרבותו לאנגלית. מאמץ זה מביא אותו לפקולטה הטובה בעולם לתרגום, בבל. בהגעתו, הוא וחבריו החדשים חווים לראשונה גזענות מצד הלבנים באוקפסורד. זהו מצב חדש, שכן הם חיו בבועה עד כה בבית הוריהם. מאוחר יותר הם גם מגלים על השלכות האימפריאליזם על מדינות בהן הם גרו כגון סין והודו. הם מגלים על סחר בעבדים, על סחר באופיום ועוד מקרי אי צדק בעולם. החוויות השליליות שלהם גורמות להם לרצון עז לתקן את העוול הזה. כיצד? על כך כבר תוכלו לקרוא בספר.

הביקורת

אתחיל מביקורת חיובית. הספר כתוב בצורה טובה. בשבילי, במיוחד בהתחלה, הספר היה מאוד מעניין לקריאה. ככל שקראתי יותר, כך גם רציתי לצלול לאווירה ולבריטניה ולכל הבעיות הפוליטיות ששררו בה בתחילת המאה ה-19. העולם עצמו, גם כן, כתוב על ידי רבקה בצורה טובה. הקסם עם המתכות מוסבר היטב ובצורה מגוונת. הידע שמציגה רבקה בשפות מראה על בקיאותה הרבה בנושא. שני אלו תורמים לעולם מעניין ורחב הזדמנויות.

ובכל זאת, יש לי כמה בעיות עם ספר זה. בעיות שאפילו שוררות בי קצת פחד מאז השביעי לאוקטובר.

סיפור חד צדדי

ראשית, היות והספר פוליטי, אם כבר, אז למה לא לספר את כל הסיפור? תחילה ישנם רמזים מאוד קטנים לחוסר הצדק ולקולוניאליזם ואימפריאליזם בריטי. עם חלוף העמודים, נושאים אלו נהיים למובילי הספר. לפעמים מרגיש כאילו הם מובילים את העלילה והאלמנט של כישוף כסף עף מהחלון. הבעיה היא, שבמשך מאות עמודים ישנן דעות בלתי פוסקות על הרע שבאימפריאליזם. על הכיבוש, על הסחר בעבדים, על כפיית מכירת אופיום על סין (כשבאותה תקופה באנגליה הוא לא היה חוקי כי נמצא כמזיק). בכל הזמן הזה, אין שום התנגדות לדעות אלו. אין לדוגמה שום רמיזה לכך שבשום מקום אחר בעולם, אין דוגמה לשימוש טוב יותר בכוח ממשלתי. לא כתוב שלא רק אנגליה מעבידה אנשים, אלא גם כל שאר המעצמות. לא רק אנגליה אכזרית אלא באסיה באותה תקופה אין שום חשיבה על זכויות האדם, כמו גם בשאר המקומות. באנגליה עבדות נהייתה "בלתי-חוקית" ובשאר המקומות נשארה חוקית, אך גם כאשר זה מוזכר, ישר הסופרת מתקנת שאמנם עבדות נהייתה בלתי חוקית אך בפועל זה לא קרה. יש כל כך הרבה דרכים להגן על בריטניה ועל האמפריאליזם והקולוניאליזם שלה, או לפחות להילחם בדעותיה והסופרת לא מציגה אפילו דעה אחת כזאת בצורה סבירה. לשם ההבהרה, איני מעריץ מסע הכיבושים של אנגליה באותה תקופה אך הסיפור הרבה יותר מורכב וגדול מלתאר את אנגליה כפושעת גדולה ונוראית בלי שום קונטקסט עולמי.

האם יש משמעות לכישוף כסף בכלל?

שנית, מהו בעצם תפקידו של כישוף מתכת ה"כסף" בעולם זה? כל המתואר, כל הרעות שעשתה בריטניה וכל ההמצאות עליהן מדבר הספר, נוצרו ועבדו ללא כישופים אלו. זה מרגיש כאילו ה"כישוף" לא באמת משפיע בעולם בצורה גדולה ואם כן, מדוע בבל מתוארת כמקור העוצמה והמשאבים של אנגליה? איך יכול להיות שאימפריה קמה ונופלת על בניין אחד, לא כל כך מאובטח, בעל כמה עשרות מתורגמנים, באוקספורד?

סין פחות אינטליגנטים מאנגליה?

שלישית, הסופרת מציינת שאנגליה משיגה את הסילבר שלה מסין, "שלא צריכה אותו" ובעצם משתמשת בסילבר (משפרת את נשקיה, ספינותיה וכו') על מנת לקחת עוד סילבר. זוהי, הסופרת כותבת, מכונת האימפריאליזם הרעבה שרק לוקחת עוד משאבים ועוד שטחים בשביל להתחזק ולהמשיך לקחת עוד משאבים ועוד שטחים. אך ישר בקריאת משפטים אלו עולה השאלה: אם לסין (ובספר גם להודו) יש כל כך הרבה כסף (מתכת), למה הם לא מכשפים אותה וגם מתחזקים? לפי הספר, מתואר שהם לא באמת מנצלים את המתכת. איך זה אפשרי? הרי שאר העולם לא נפל טכנולוגית מאירופה משמעותית, במיוחד לא לפני המהפכה התעשייתית. במציאות נראה שאם כבר, בהינתן יכולת לכשף מתכת בצורה הזאת, זה דווקא היה מכסה פערים טכנולוגיים בין היבשות שכן הגורמים שיצרו את הפערים היו בין היתר אקולוגיים וכישוף מתכות, בניגוד לחקלאות וטכנולוגיות אחרות, לא תלוי באקלים.

אדם לבן באנגליה במאה ה19 = אדם רע

רביעית, בכל הספר - חוץ מאדם עני אחד, "איש רחוב", אין שום אדם לבן שמתייחס לדמויות בצורה טובה. אירופה בתחילת המאה ה-19 הייתה גזענית. אין ספק. אך ברמה שאין אדם אחד בכל החיים של רובין שמתייחס אליו לא באופן לועג וגזעני? האם "הלבנים האירופאיים" היו באמת עם כל כך שונא אחר והאם את העשירים הלבנים באירופה לא עניין כלום חוץ משטח, כסף ואוצרות? (במהלך הספר רבקה כותבת גם איך החוק שאסר על עבדות בבריטניה נבע רק מאינטרסים וכלל לא מרצון אישי)

בקונטקסט של השביעי באוקטובר

את הביקורת הזו אני כותב אחרי אירועי השביעי לאוקטובר. חשוב לציין, שאיני יודע מה הייתי חושב על הספר הזה לפניהם. רק כעת, לאחר שעברנו מה שהם קוראים להם, "התנגדות אלימה הכרחית לכיבוש" או "דקולוניזציה", אני מבין כמה אלימות יכולה להיות מכוערת וטראגית. גם בספר, (ספוילר) האלימות של רובין וחבריו גורמת לעשרות מתים, בעיקר עניים ומן הסתם - חפים מפשע "הקולוניאליזם". רק אחרי שחווינו זאת על בשרינו, אני מבין איך זה להיות בצד של העניים כשאתה נרצח ללא שום סיבה. ילד בן 10 נרצח למרות שלעולם לא ידע אפילו את קשרו לקונפליקט שנוצר מאה שלמה לפני היוולדותו. אני מבין כמה התנגדות אלימה אינה הפתרון ואני מבין כמה תמיד צריך להימנע מאלימות באופן כללי.

דקולוניזציה אלימה זה טרנד

על הנייר, הקונספט של הספר טוב. המשועבדים, האנשים שסופגים את מכות האימפריה, קמים ועושים שינוי למען עתיד טוב יותר. אמנם שינוי אלים, אבל זהו אומץ לא? אלא שעד שלא חווית, אתה לא מבין את ההשלכות של מהפכות אלימות כאלו.

העובדה שהספר כל כך נערץ ואהוב, גורמת לי להבין כמה אחרים לא מבינים זאת כלל. הם לא מבינים את הכאב במלחמה, את סכנת החיים. לאחר קריאת ספרה של רבקה, שב-150 העמודים האחרונים שלו כבר היה לי קשה לקרוא, אני תוהה כיצד היא תופסת את ישראל? נהיה פיירים - כנראה כקולוניה אלימה אירופאית. אבל האם איש מחקר, שמתעסק עשרות שנים בקריאה וחקר, לא מבין כמה נורא זה מוות? לא מבין שכל אדם הוא עולם ומלואו? לא מבין שניסיון הפיכה אלימה רק גורר עוד אלימות ובמקרה של השביעי באוקטובר, גורר אלימות גדולה פי עשרות? כיצד ניתן לפשט נושא כל כך מסובך כמו אימפריאליזם לרודף ונרדף? כיצד ניתן לפשט כל קונפליקט לרודף ונרדף? והאם בכלל אנשים שחיו אלפי קילומטרים מכאן ללא מלחמות למשך עשרות שנים יכולים לדמיין בראשם מוות וכאוס?