טיול דו-יומי מבודד במערב מכתש רמון: הר רמון, מצפור ערוד, הר עידו וקניון הפריזמות

בקצרה, הגענו לבה"ד 1 הצמוד למכתש רמון בתחב"צ. לקחנו טרמפ על כביש 171 לכיוון תחילת השביל לבורות לוץ. בהגעתנו נופפנו לשלום לאנשים האחרונים שנראה ב-26 שעות הבאות ויצאנו לטיול מבודד במדבר. למרות שאנו מקפידים להגיד שישראל פיצית ולא ניתן למצוא אותה על המפה, המדבר הרגיש ענק ואינסופי. מדובר באיזור באמת מבודד. כביש 171 מחבר בין כביש 40, הכביש הפופולרי של הדרום לכביש 10, הכביש הצמוד למצרים. מה שאנחנו עושים בטיול הזה - זה לטייל באיזור הריק שבין הכבישים, מערבית למכתש רמון. ביום הראשון רואים את המכתש רק מבחוץ, וביום השני מבפנים. הזיהום אור באזור זה נמוך מאוד והמראה כוכבים בלילה - פשוט מהפנט. השקיעות מדהימות. השקט לא ייאמן. טיול יוצא דופן.

אנחנו כבר אחרי סופ"ש גשום במיוחד בעת כתיבה זו. עמוק בתוך נובמבר. אבל בסוף הקיץ, 27-28 באוגוסט יצאתי עם שותפה מדהימה לטיול מאוד מיוחד. מהרגע שחזרתי חיכיתי לרגע שאוכל לכתוב ולספר על מה עבר שם. היום, אמנם לקח לי כמעט 3 חודשים, זה הניסיון שלי להכות על החטא.

המסלול

הגעה לחניון לילה בורות לוץ ומשם:

יום 1

חניון לילה בורות לוץ -> הר רמון -> מצפור ערוד -> הר עידו -> חניון לילה הר עידו

לפי המפה:

• +3.45 ק"מ להר רמון
• +6.64 ק"מ להר עידו
• +2 ק"מ לחניון לילה הר עידו
• סה"כ 12.06 ק"מ, 265 מ' עלייה 📈, 449 מ' ירידה 📉

יום 2

חניון לילה הר עידו -> קניון הפריזמות -> כביש 171

לפי המפה:

• +5.85 ק"מ לקניון הפריזמות
• +4.81 ק"מ לכביש 171
• סה"כ 10.66 ק"מ, 383 עלייה 📈, 285 מ' ירידה 📉

רמת קושי

הטיול היה באמת מאתגר. קודם כל, היה חם. הפיק היה 32-33 מעלות. אבל לא רק, היו גם עליות מאוד משמעותיות. עליות משופעות מאוד וארוכות, מהסוג שאתה רואה ואתה לא מאמין שאתה הולך לעלות. אבל זה גם מה שהמתיק את ההגעה לפסגה. בשום צורה, לא הייתי הולך לטיול כטיול ראשון. אולי רק עם בסיס אירובי וספורטיבי חזק ואם אתם אוהבים אתגרים. מה גם, שיש הרבה ציוד על הגב. אין נקודות למלא מים ואין הרבה צל לאורך כל הטיול.

הטיול

היום הראשון

10:00 הגעה לתחנה מרכזית באר שבע

10:30 קו 60 למחנה לסקוב (בה"ד 1)

12:05 הגעה לבה"ד 1

לאחר הגעה לאיזור מכתש רמון, צריך להתקדם על כביש 171 לכייון הר חריף (מצרים). זה בלתי אפשרי באמצעות תחבורה ציבורית, כי אין. אבל זה כן אפשרי באמצעות טרמפים. ואמנם זה אחד המקומות המבודדים בארץ, עדיין יש אנשים שנוסעים על כביש 171. בסוף אוגוסט, שזה כלל לא הזמן לטיולים במדבר (אם כי לא שיא החום) - מצאנו טרמפ תוך מס' דקות.

12:10 - 12:30 נסיעה עד לשביל לבורות לוץ

12:30 הגעה לשביל לבורות לוץ ותחילת הטיול

לדעתי זה מדהים לפתוח את המפות ולראות את המקם GPS (החץ הקטן) באמצע באמת שומקום.

הזוג המדהים שהסיע אותנו התחיל להתרחק וזהו. זה התחיל. כמו שנאמר בפתיחה, מהרגע הזה ועד הטרמפ הבא שתפסנו - לא ראינו בני אדם במשך 26 שעות.

12:30 - 13:00 הליכה לבורות לוץ

זמן טוב לוודא שהתיק נוח, שמה שבשימוש תדיר בתיק נמצא מלמעלה. שהכל מוכן ושאתם מרגישים בנוח. תמיד יש את השוק של ההתחלה אבל גם אם אתה חושב כאן ש - "כולם מרגישים ככה בהתחלה ואתה סתם לא רגיל" - יש מצב דווקא שאתה יכול לתקן כמה דברים. לדוגמה, להדק רצועות מסוימות או לשנות את סדר הדברים בתיק. זה דבר משמעותי מאוד ושווה את הזמן.

13:00 - 14:00 ארוחת צהרייםםםם!!!

14:00 - 15:45 הליכה להר רמון

מקטע הליכה ראשון. עוד לא הורגש שהחום מתחיל לרדת. כשאתה מתחיל את הטיול, אתה די בגובה של הר רמון (או במילים אחרות בגובה של הדפנות של מכתש רמון) אבל עד להר הזה אתה מוכרח לרדת די הרבה ולעלות די הרבה, פשוט כי אין שביל אחר, לפחות לא בטיול שלנו. הנוף נצבע צהוב לגמרי. שקט מוחלט. היה שם משמעותית יותר שקט מלילה בחדר שלי אחרי שאני סוגר את כל החלונות ברמת גן. נחנו כאן טיפה.

17:00 הגעה למצפור ערוד

הנקודה האטרקטיבית הבאה, או לדעתי הנק' האטרקטיבית ביותר בטיול, הייתה הנקודה הבאה:

הר עידו. הר עידו היה רחוק מאיתנו. ההליכה אליו כללה כמה עליות מטורפות.

בדרך כל מכתש רמון עבר מלהימצא מולינו ללהימצא משמאלינו. בעצם עשינו מין חצי סיבוב, בהתחלה מכתש רמון היה סוג-של צפונית לנו.

כמה עליות later הגענו לעלייה להר עידו. וזאת הייתה עליה באמת דרמטית.

רצינו להגיע להר עידו לפני השקיעה וזה דרש למהר. העלייה להר עידו היא... משופעת. הגולדן האור ממש התחיל. רוחות התחילו לגעוש וככל שעלינו היו יותר ויותר רוחות. חשבתי שההר יהיה לא משהו, כי הוא רחוק מהמכתש... אז איזה נוף לעזאזל כבר נראה? המשכנו לעלות. הרוחות מתחזקות ומתחזקות ואנחנו בחצי ריצה עם תיקי גב ענקיים ממהרים למעלה. האם באמת היה סיכוי שלא נספיק?

18:50 הגעה להר עידו

לא היה סיכוי כזה. הגענו ללמעלה, לפסגה. והרוחות - פשוט השתגעו. היו רוג'ומים פרוסים בכל מקום. ממש היה צריך להיזהר לשים את הדברים ככה שלא יפילו כלום. כמות אינסופית של רוג'ומים. כל אחד גבוה יותר מהשני. זכינו לראות שקיעה מדהימה מול נוף קסום. זה היה רגע מיוחד, בדיעבד ובהווה.

נשמנו קצת, ניסינו לעכל את מה שהעיניים שלנו רואות. היה נוף מדהים של 360 מעלות. השמש שקעה במערב, ממש מאיפה שהגענו. אבל רגע. השקיעה נגמרה. זה לא אומר שחושך מגיע? בבת אחת, קמנו. צריך להספיק לחניון הלילה לפני שהלילה ירד.

19:10 יציאה לחניון לילה הר עידו

20:00 (בערך) הגענו לחניון הלילה

כשהגענו היה יחסית חשוך. זה היה ממש הרגע שאין שמש ואין ירח. מכאן - אוכל, אוהל או יותר נכון, אוהל ואז אוכל. הרוח הייתה חזקה אז הגזייה הייתה בתוך האוהל (בזהירות).

אחרי כמה שעות, הירח נעלם שוב, ונפתח מראה מדהים של כוכבים. ראו את שביל החלב!

עד כאן יום 1.

היום השני

7:45 "בוקר טוב" מחניון לילה הר עידו

אוכל, קיפול אוהל, נחנו מספיק. הגיע הזמן לזוז. היום התכנית הייתה לרדת לתוך מכתש רמון, להשתלב במסלולים עד להגעה לקניון הפריזמות. לעבור בו, לנוח שם בנקודת צל (שלא ידענו שיש אבל הגיעה בול בזמן), להתחיל לטפס עד ליציאה ממכתש רמון, הליכה לכביש 171, טרמפ לבה"ד 1 והביתה.

בשעה 10:00 כבר היינו עמוק בתוך המכתש, בצומת השבילים של הר רמון והר עידו

10:50 הגענו לקניון הפריזמות

זאת הייתה נקודת צל שחיפשנו הרבה זמן. כמו שאמרתי בפתיח, כמעט ולא היה צל. היה ממש צריך לחפש אותו. הנקודות שאנחנו תפסנו היו ביום הראשון - גג קטנטן בהר רמון ועוד גגון כזה מעל מכתש רמון רגע לפני שהתחלנו לזוז להר עידו. ביום השני - קניון הפריזמות. זהו. היינו שם שעתיים! ארוחת צהריים, אפילו לישון טיפה, מה שזה לא היה. בסוף הצל פשוט נעלם והיינו מוכרחים לקום.

12:45 התחלנו לזוז לכיוון יציאה ממכתש רמון

עוד עליה מטורפת, עוד כמה בקבוקי מים שהלכו לשתיה ולשפיכה על עצמינו

13:30 (בערך) המכתש היה מאחורינו

מכאן - הליכה די מישורית (אל מול שאר הטיול כמובן. לא באמת היה מישור בשום רגע בטיול. די דומה להליכה שעשינו מבורות לוץ עד להר רמון). תוך כחצי שעה היינו על כביש 171 וממש תוך כמה דקות תפסנו טרמפ לבה"ד 1.

14:30 הגעה לבה"ד 1

וזהו. בערך 26 שעות מהרגע שיצאנו מבה"ד 1, חזרנו אליו. הדרך הביתה עוד הייתה ארוכה, אבל מה זה משנה - זה היה כבר בישיבה ובמזגן.

למקרה ותרצו גם לטייל באזור. קודם כל, מוזמנים לשלוח לי שאלות באינסטגרם או אפילו אימייל!

שנית, הנה הרשימת ציוד שלי:

ציוד לטיול

לינה

תיק טוב (נוח)

אוהל + מזרן

שק שינה

ציוד נוסף

ארנק

טלפון (+מטען +מטען נייד)

פנס ראש (חשוב!)

שקית לזבל

בוקסה (למרות שלא השתמשנו כי לא הייתה קליטה ולא היה אינטרנט למוזיקה)

ציוד לאכילה

גזייה (לוודא שיש גז)

כלים לאכילה, רב פעמי:

מזלגות, כפיות, סכינים

כוסות, צלחות, סיר (פינג'אן), מחבת קטנה, קרש חיתוך

היגיינה

מברשת שיניים משחת שיניים

אלתוש (לא זכור לי שהיו יתושים)

קרם הגנה

נייר ומגבונים

סבון

מזון

בגלל שהתאפשר, התפנקנו:

6-8 ליטר מים

פיתות

טונות

פרגיות וקינוח קטן (היה מוכן בבית)

ביצים קשות

אורז

טחינה

ירקות

תפוחים

ענבים

לבוש

3 זוגות גרביים

3 זוגות תחתונים

3 חולצות

מכנסי שטח

פוטר

נעליים סגורות

כובע שמש

זהו. שכחתי משהו?

סיכום

ממש רגע לפני שהקיץ עוזב, יצאנו לטיול במערב מצפה רמון. היה מאתגר, היה חם (32-33 מעלות חום בפיק) אבל היה שקט ויפה מאוד. מצאנו את עצמינו באמצע כביש 171. כביש שבעצמו - מיוחד בבדידותו ובכמה שהוא מרגיש לא קשור. פשוט כביש סלול באמצע שום מקום. כביש שכנראה לא מתקנים יותר מדי, או צובעים, או סוללים מחדש. עולה, יורד, עולה, יורד. הלכנו סביבות ה-25 ק"מ, ב-25 שעות. לפי המפות, עלינו 648 מ' וירדנו 734 מ' (אבל בתכנון לא החשבתי את ההליכה לבורות לוץ). לדעתי, ההילייט היה אחד מהשניים: הר עידו בשקיעה עם רוחות סוערות או השמיים האינסופיים המלאים בכוכבים בחניון הלילה הר עידו. גם קניון הפריזמות היה יפה. העלייה שוב ליציאה ממצפה רמון הרגישה משמעותית יותר ארוכה משהיא הייתה בפועל, אבל היו כמה כאלו לאורך הטיול. לבסוף, חזרנו לכביש 171. בפועל זה היה רק יום אחד אחרי אבל זה הרגיש הרבה יותר. כבר אז היה ברור שזאת חוויה שתשאר בזכרון לעוד הרבה זמן. 20 דק' לאחר מכן - היינו שוב בבה"ד 1.

עוד יום חלף לו.