ספרים שקראתי ב2024

קצב הקריאה ואיכות הקריאה שלי ראו עליות ומורדות ב2024. לקרוא הרבה חד משמעית הייתה מטרה עבורי אבל הזמן היה מוגבל וגם הזמן שהיה, הרבה פעמים לא היה רציף וארוך מספיק בשביל באמת להתעמק בספר. מצאתי את עצמי קורא ספר מסובך כמו החטא ועונשו בסשנים של 20 דקות וזה היה פשוט אסון. כמו כן, בתקופות שבהן עבדתי באינטנסיביות על ויז'ואתלט או פרויקטים אחרים, העמדתי את אלו בראש סדר העדיפויות וזה גרם לכך שלא נגעתי בספרים חודש ולעיתים אף יותר.

עם זאת, קראתי 12 ספרים שנה שעברה ולא סיימתי עוד 2 נוספים. לכל ספר אכתוב:

• דירוג (לא תמיד אוכל באמת לדרג ספרי עיון)
• תקציר (זה לא הולך להיות עיוני. אני הולך לנסות לדבר דוגרי. אם אתם רוצים רציני, יש ויקיפדיה)
• מה קיבלתי מהספר (כלומר מה באמת תפס אותי בספר. מה היה לי קריטי).

אז יאללה, דראמרול והתחלנו!

1. החטא ועונשו / פיודור דוסטויבסקי

דירוג: 7/10

תקציר:

אחת מהיצירות המפורסמות של הספרות הרוסית ושל ספרות בכלל. קלאסיקה. הרומן שהוצא לאור ב1866 מספר על סטודנט שרוצח זקנה מלווה בריבית ועל המאבק בין הנפש לרגש שמתחולל בתוכו. המטרה שלו להראות על איך הפושע מכה על חטא עוד לפני שקיבל את עונשו או נידון בצורה כלשהי. אנחנו רואים את ההידרדרות של רסקולניקוב, הסטודנט, ואת ניסיון ההצדקה שלו למעשה שעשה.

מה קיבלתי מהספר:

זאת הייתה הפעם הראשונה שאני קורא במודע (קראתי את אנה קארנינה בחטיבת ביניים אבל בקושי זוכר) ספר מהמאה ה-19. עובדה זאת לבדה ריגשה אותי כי תמיד הגניב אותי שבמקום לראות סרט שמראה איך הבמאי חווה את התקופה של פעם, אתה יכול פשוט לקחת ספר של מישהו מפעם שכותב על החיים שלו. לדוגמה, ישר בתחילת הספר הסטודנט מעריך מרחקים לפי כמות צעדים. בהתחלה זה היה מוזר אבל אז האסימון נפל, רוסיה עברה ליחידת מידה מטר רק כ60 שנה אחרי הספר! רק לי זה מרגיש כמו מסע בזמן?

בנוסף, מאוד הפתיע אותי כמה אנשים דרמטיים ברומן הזה. מצד אחד, הספר מלא בעצבות וטראגדיות אבל לא יכולתי שלא לחשוב – האם אנשים באמת היו כל כך דרמטיים פעם? האם השיחות בניהם כללו כל כך הרבה תארים ותארי הפועל ולא פשוט... הנושא? או שהספר הזה הוא כאילו הצגה בתאטרון, רק במילים, ובמציאות בני אדם לא היו ככה?

עוד קונספט מגניב שדוסטויבסקי מכניס לרומן שזכרתי הוא – למי מותר לרצוח? למה הרצח שנפוליאון או אלכסנדר הגדול עוללו מוצדק ורצח אישה זקנה שאף אחד לא אוהב – נתפס כל כך רע? לבסוף הסטודנט שמהרהר בשאלה משוכנע שרק אישים "עם עמוד שדרה", אישים שלא נשברים ללחץ נפשי חברתי יכולים לרצוח ולא להרגיש רע מזה. לכן הם מצליחים לטפס כל כך גבוה בסולם הכוח בחברה.

כמו שכתבתי למעלה, קראתי את הספר הזה בסשנים קצרים ולא עמוקים, מה שהיה טעות גמורה. רבל גם אם הייתי קורא כמו שצריך, הייתי מתקשה עם שפת ותחביר הספר. זה רומן לא פשוט ולפעמים אתה קורא עשרות עמודים שלאחרם אתה לא מבין למה היה צריך אותם, כמו לדוגמה הסיוטים שרסקולניקוב חולם אחרי הרצח.

2. מלכוד 67 / מיכה גודמן

דירוג: נטרלי

תקציר:

ספר שחוקר את השסעים בעם שליוו ומלווים אותנו מאז תחילתנו כעם אבל בעיקר על ההיסטוריה של ישראל המודרנית. הספר מראה על התנועה של הזרמים הפוליטיים ושיוניים לאורך השנים ותגובתם לנקודות מפנה כמו האינתיפאדות. לבסוף גודמן מראה כיצד האידיאולוגיות שמלוות את השמאל והימין נמצאות במלכוד ובחלקו האחרון של הספר, מציע שני הסדרים אפשריים לבעיה הישראלית-פלסטינית.

מה קיבלתי מהספר:

אני זוכר טוב שגודמן מציין שהעובדה שאנחנו מחלקים את הדעה הפוליטית שלנו לשמאל וימין היא בעיה בפני עצמה. כי פוליטיקה של קבוצות יוצרת סביבה בה אנשים משייכים את עצמם לצד ולא חושבים יותר מדי על לבקר את הצד (שמאל/ימין) שלהם. "חוכמת הרוב", אנחנו אומרים לעצמינו תמיד צודקת אבל האמת היא, שזה לא תמיד נכון ויש לבקר את "הרוב". בנוסף, פוליטיקת קבוצות לא נותנת מקום לדעות מגוונות בכך שבולעת אותן ומשייכת לצד מסוים.

3. גבעת ג'וניפר / דני פרי

דירוג: 8/10

תקציר:

בחורה מהעיר הגדולה בורחת עם תינוק לכפר הקטן. היא בורחת מהמשפחה העשירה שלה ונהיית לאנטי קואופרציות, אנטי ערים גדולות, אנטי מה שעושר עושה לאנשים. הסיפור מלווה את אותה בחורה שמתרגלת לחיים הקשים והעניים. החיים שדורשים ממך לחשב את כמות האוכל שתאכל היום וכיצד תתחלקי עם התינוק. כמובן שיש גם גבר והוא חתיך, ולבסוף ההקרבות של הבחורה וחיי העושר שהיא הפסידה, משתלמים.

מה קיבלתי מהספר:

זכור לי כמה שונה הרגיש לקרוא את הספר הזה מלקרוא את החטא ועונשו. הרגשתי כאילו אני טס בדפים והכל כל כך קל. הספר בכללותו הרגיש כמו סיפור ריכולים כזה שאתה אוהב לשמוע מהצד ווואלה, זה התאים לי. זה סיפור חמוד על אישה שחיי העבר רודפים אחריה והיא מנסה בכל כוחותיה לברוח מהם. היא מצליחה בסוף וזה סיפור נחמד. וייב של סדרת רומנטיקה בyes סדרות.

4. Sapiens – A Brief History of Humankind / Yuval Noah Harari

דירוג: באנגר! 10/10! שווה את ההייפ.

תקציר:

אני עד היום לא יודע למה קניתי את הגרסה האנגלית של הספר אבל כנראה שהמידע שלו יישמר אצלי במוח באנגלית לעד. הספר המפורסם בעברית נקרא: קיצור תולדות האנושות (יובל נח הררי). הספר הזה היה בוסט חזק מאוד למאגר הידע בראש שלי. הוא מספר על כל ההיסטוריה של בני האדם המחולקת ל3 מהפכות.

• מהפכה לשונית בה התחלנו לשתף פעולה ותודות לשיתוף הפעולה הפכנו (ההומו סאפיינס) לשליט העולם. התחלנו לצוד חיות שהן הרבה ליגות מעלינו, פילים לדוגמה, לא בגלל כוחנו אלא כי ידענו לאסוף הרבה מעצמינו, להילחם ולהתחלק ברווחים.
• מהפכה חקלאית בה בייתנו צמחים, בעלי חיים ונהיינו ליצורים שחיים ביישובי קבע. לפני כן, היינו תמיד בתנועה, ללא קניין וניזונים בעיקר ממה שאנחנו קוטפים. לאחר מהפכה זאת, התחלנו להתיישב ולראשונה, שטח וקניין נהיו דברים חשובים עבורינו.
• מהפכה מדעית בה המנטליות של בני האדם השתנתה. לראשונה הנכדים איחלו לחיים שונים מהסבים והסבתות שלהם. לראשונה הסכמנו שאנחנו לא יודעים הכל (שלא כמו הכנסיה) ושידע הוא כוח. בני האדם מאז רק ממשיכים לפרוץ את גבולות הבורות שלהם.

מה קיבלתי מהספר:

הספר הזה עונה על כל כך הרבה שאלות. רובן המוחלט אתה אפילו לא חשבת לשאול. אם צריך לשפוך את כל מה שאני זוכר כאן, כנראה שלא הייתי מצליח באמת לכתוב את זה, אבל זה כי אני לא יובל. אני באמת זוכר הרבה, פשוט צריך שהידע יקפוץ אסוציאטיבית. הנק' הגדולות מהספר שאני זוכר הן:

• בני אדם הם יצור שכל גדולתו היא היכולת לשתף פעולה. אנחנו משתפים פעולה משום שיש לנו סיבה. יש איזשהו סיפור שגורם לנו לפעול ביחד למען מטרה שהיא גדולה מאיתנו.
• היווצרות האלים. קשה לקרוא את הספר בלי לחשוב שאנחנו המצאנו את האל ולא ההפך. יובל מספר על איך כל "שבט" היה יוצר לעצמו אל מקומי ולאחר מכן התקדמנו לסיפורים מתקדמים כגון התנ"ך ובודהיזם. חלק מהמטרה בסיפורים שכאלו היא שוב – לגרום לכמות גדולה של אנשים לחיות תחת סדר וארגון ולפעול למען מטרה משותפת וגדולה מעצמם. הנה ציטוט מדהים של מלני אקסלר (Melanie Exler) על הנושא: “When God became lonely he created man, or was it when man became lonely he created God.”
• תחילת צמיחת המערב ותחילת הקולונית. תחילתן של דמוקרטיות ונפילתו של רעיון הקולוניאליזם. מדוע דמוקרטיה דווקא צמחה ולמה אימפריות מערביות שלא היו דמוקרטיות, לבסוף נפלו ולא עמדו בכוחן נגד האימפריות הדמוקרטיות שצצו.

יובל מצליח להכניס הרבה "אנקדוטות", פתיחות מעולות לפרקים שגורמים לך להישאב לתוך הספר. היופי הוא בבחירת הסיפורים של יובל. אתה נשאב לא כי זה מדע בדיוני אלא בגלל שהאנושות הצליחה לכתוב סיפורים מהממים לאורך עשרות אלפי השנים שלה. באמת ספר מדהים, אני מרגיש רמה אחרת עכשיו כשהוא מאחורי וב2025 – נקרא את נקסוס!

5. 1984 / ג'ורג' אורוול

דירוג: 7/10, הרגיש קצת כאילו לפעמים התאמצתי לקרוא.

תקציר:

גם כן נחשבת קלאסיקה. רומן דיסטופי (נכתב ב1949) שמתרחש בטוטליטריה עתידית שבה המפלגה השלטת, שולטת ב100% על בני האדם. ישנם פוסטרים של "האח הגדול" (כן כן מכאן שם התוכנית האח הגדול) בכל מקום שמאזינים ומצלמים את בני האדם ואפילו כשהם ישנים, אסור שיפלטו משהו בחלומם. אם יפלטו משהו נגד הממשל, המשטרה תטפל בו ואדם וזה ייעלם. הרומן מספר על בחור, וינסטון סמית', שעובד במשרד האמת, שמתקן את ההיסטוריה בהתאם לנרטיב המפלגה. הוא מתאהב, מחליט למרוד ולבסוף נכשל. מה שנראה כסיפור מרד יפייפה הופך לסיפור עצוב של נסיון וכשלון. לבסוף וינסטון עובר דיכויים ועינויים נוראים ומקבל את שליטתה המולחטת של המפלגה.

יש ציטוט מפורסם מ 1984: ‘War is peace. Freedom is slavery. Ignorance is strength’

מה קיבלתי מהספר:

הספר כתוב טוב. מה שהיה יפה בעיניי זה לראות שג'ורג' אורוול יכל לחשוב שלשם מתקדם העולם. לפחות הוא ראה סיבה להזהיר אותו מאירוע קיצוני שכזה. יכול להיות שאז ברית המועצות הייתה חזקה מאוד והיה נראה כאילו היא בדרך לפרוס את האידיאולוגיה שלה על כל העולם. כמעט 80 שנה לאחר כתיבת הספר המציאות לא יכלה להיות רחוקה יותר ממה שהציע ג'ורג' אורוול. כן, לפעמים מדברים על כך שהממשלה מאזינה לנו ועוקבת אחרינו אבל תכלס, אנחנו נהנים מהחופש הגדול ביותר שהיה לפרט אי פעם.

6. במערב אין כל חדש / אריך מריה רמרק

דירוג: 7/10

תקציר:

גם יצירה נחשבת מאוד בספרות גרמנית וספרות בכלל. ספר אנטי מלחמתי שמתאר את חייו של חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה. הספר נפתח ככה: "הספר הזה אינו מבקש להיות כתב אשמה או וידוי. הוא רק ניסיון לספר על דור שנחבר במלחמה – גם אם ניצל מאש הפגזים" (אנגלית לדעתי יותר טוב). הזוועות שהם רואים, העובדה שאף אחד לא רואה את עצמו יוצא חי מהמלחמה. פול בוימר, הדמות הראשית, לא מבין איך ראשי העולם מוליכים אותם ככה למלחמה. על מה? מה יהיה בסופה? הרי כל הצעירים לא יודעים לעשות שום דבר חוץ מלהרוג. מי יבנה את העולם החדש שיצוץ לאחר המלחמה?

מה קיבלתי מהספר:

הסיבה שקניתי את הספר היא שראיתי את הסרט. מצאתי את זה טיפה הורס את החוויה כי כל הזמן הייתי במחשבה "הנה עוד שנייה אני קורא את הסצנה הזאת והזאת". זה אגב היה שגוי, הספר שונה מהסרט, לטובה ולרעה.

הספר היה נחמד ואולי היה מזעזע מישהו שלא ראה מלחמות, אבל אנחנו ישראל אז...

7. תולדות המחשבה האנושית / דורון שפריר

דירוג: 7.5/10

תקציר:

דורון מוליך אותנו את הדרך שעברה המחשבה האנושית מההתחלה. הוא עובר בפרי ציוויליזציה, פילוסופיה יוונית, עליית הדתות המונותאיסטיות, נפילתן ופריחת הדתות החדשות – האידיאולוגיות.

מה קיבלתי מהספר:

הוא מציג כמה קונספטים שנטמעו בתוכי אבל רק כעת, עם רפרוף של הספר – אני מבין שלמדתי אותם ממנו. כמה מהם:

• שפה ואומנות הם כמו סכין קטנה ומדויקת אל מול חרב גדולה. במטאפורה הזאת – שפה היא הסכין. באמצעות השפה אנחנו מעבירים מידע בצורה מדויקת ויכולים לומר בדיוק מה שאנחנו רוצים שהאדם ממול יבין. אומנות לעומת זאת, תמיד תהיה דרך טובה יותר להטמיע את המידע הזה בתוך הבן אדם ולא "רק למסור" אותו. אומנות היא פחות מדויקת אבל זה ויתור שהיא חייבת לעשות למען כוח ההשפעה שיש לה. התנ"ך הרבה פעמים לא מדויק אבל הוא עדיין היה ספר הלימוד של דורות על גבי דורות והוא השפיע יותר על בני אדם משהרציונליות השפיעה כי הוא מעניין. זה למה אנחנו זוכרים שירים, סרטים, סיפורים אבל לא מאמרים.
• אנחנו חושבים באמצעות השפה. אם לא היה בעברית מילה ל"תפוח", או הייתה ולא היינו יודעים אותה, לא היינו יכולים לדמיין תפוח בראשינו.
• הפלואו העיקרי של המחשבה. תחילת שאילת שאלות גדולות בפילוסופיה היוונית. אח"כ דיכוי הרציונליות בעלייתה של הכנסייה. עליית המדע ולבסוף עלייתן של דתות חדשות, האידיאולוגיות, קפיטליזם, פשיזם, קומוניזם וכל אלו. הספר טיפה הרגיש לי כמו קיצור תולדות האנושות. הרבה פעמים הרגשתי שאני קורא משהו שיובל נח הררי כבר כתב אבל למרות זאת, "תולדות המחשבה האנושית" כן הרחיב לי אופקים.

8. הבת מפריז / קריסטין הרמל

דירוג: 6/10

תקציר:

שתי האמהות הצעירות אליס ויוליה (Juliette) נפגשות בפריז. אליס היא יהודייה שלאחר פרוץ המלחמה נאצלת לברוח ולהפקיד את ילדתה אצל יוליה. יוליה מכירה עוד אמא, רות, שעשתה דבר דומה ומתקשה להבין איך אם מסוגלת לעזוב את ילדיה. היא ממשיכה לגדל את בתה של אליס עד שיום אחד מטוס קרב מפספס מפעל בסביבה ופוגע בביתה. כל משפחתה של יוליה, כולל הבעל, נמחקת מלבד בתה. יוליה עוברת לארה"ב לנסות לבנות חיים חדשים. בזמן הזה, אליס חוזרת הביתה לחפש את ביתה של יוליה לאחר מעל לשנה של עבודה בבית יתומים מאולתר בכפר. היא מוצאת רק הרס ומספרים לה שכל משפחת יוליה נמחקה. אליס נכנסת לדכאון עמוק ובמשך הרבה-הרבה שנים מתעסקת באומנות זולה. חייה עצובים. היא מפסלת את פרצוף בתה בכל שנה בגיל שבו היא הייתה אמורה להיות אילו חיה וחיה בצורה שקועה מאוד בעבר. יוליה, לא שונה מאליס. היא בנתה לעצמה ספריה שנראת בדיוק כמו ביתה הקודם בפריז (הם חיו בספרייה). אפילו השיגה את אותם ספרים שהיו בספריה הקודמת. בתה של יוליה פתאום מפתחת זיקה לאומנות ויוליה שונאת את זה, כי אומנות מזכירה את אליס ואליס עזבה את בתה אצלה. רק אמא רעה מסוגלת לדבר כזה. יום אחד אליס מגלה שיוליה בחיים וחיה בארה"ב. אליס מחליטה לטוס. היא פוגשת שם את חברתה רות שברחה והפקידה את ילדיה במוסד אחר בדומה לאליס. רות מספרת על יוליה. יוליה ואליס נפגשות. המפגש שלהם קר מאוד. יום אחד מגיע מטוס שמטיס אותו הטייס שהפציץ את בית יוליה ומתרסק בעיר בה אליס, יוליה ובתה נמצאות. במקרה כל שלושתן שם וברגע אחד לאליס נופל האסימון – בת יוליה היא בכלל בתה. היא נראית בול כמו הפסלים. יוליה בבית חולים. אליס ובתה האמתית לראשונה סוף סוף מתחברים. מצבה של יוליה בבית החולים רע והיא בוחרת לחזור למשפחתה ולהגיד לעולם הזה, בפעם האחרונה, להתראות.

מה קיבלתי מהספר:

סופררררררררר צפוייייייייי. יכול להיות שמאסתי מסיפורי מלחמת העולם השנייה. אולי זה גם בגלל צירוף המלחמה שפרצה לפני שנה ו3 חודשים, אבל אני פשוט לא רוצה לקרוא על מלחמה יותר. אני לא צריך שיזכירו לי שזה רע. הספר האמת, הראה לי עוד קייס שלא כל כך הכרתי, של אנשים שנתקעו בעבר. כלומר, הכרתי אנשים שתקועים בעבר, אבל לא ברמה של האמהות מפריז. בכל מקרה זה הרגיש כאילו אתה קורא ואתה די יודע מה הולך לקרות והטוויסטים די צפויים. דבר אחד שאקח מהספר הזה, זה כמה רע להיות שקוע בעבר. שנים על גבי שנים שהולכות להן לפח. מלנכולי מאוד.

9. The Ferryman / Justin Cronin

דירוג: 8/10

תקציר:

ספר מלא בבשר. יש הרבה מה לקצר ולכן אצטרך לדלג על דברים מסוימים. פרוקטור בנט חי בעולם אוטופי בו אין ילדים ואי אפשר למות. כשאתה זקן מדי, לוקחים אותך למין בית אבות (nursery) ומוחקים לך את הזיכרון. אתה נולד שוב כנער בן 16. בעולם האוטופי יש את העשירים והעניים ושניהם חיים על איים שונים. יום אחד, תם זמנו של אבא של פרוקטור בעולם זה והוא צריך ללכת לבית האבות. בדרך, פרוקטור מלווה את אביו ובטעות אביו פולט את המילה "אורניוס". פרוקטור מפוטר מעובדתו, ללוות אנשים זקנים לספינה שלוקחת אותם לבית האבות, בעקבות אירוע אלים שקרה כשליווה את אביו. מצבו הנפשי מנק' זמן זו מדרדר עד שהוא נחשב לאדם "חולה מדי" לעולם האוטופי ונידון להישלח לבית האבות. הוא בורח מאותו בית אבות ומגיע לאי העניים. שם הוא פוגש את אימו, שהתאבדה בים כשהיה צעיר, והיא ראש מחתרת נגד העשירים (פער מעמדות קלאסי). פרוקטור ושותפיו בוחרים לברוח מהעולם הזה שהם נמצאים בו (שני האיים) ולהפליג לעבר הלא נודע. הם מתרסקים אל תוך מפל שמפר את חוקי הפיזיקה ופתאום הכל נגמר.

פרוקטור קם במעבורת החלל "אורניוס" שבורחת מהאנשות שמאיימת להשמיד את עצמה. פרוקטור הוא מפקד המעבורת ובמעברתו יש מיליארדרים ומדענים רבים. הם כולם טסים לכוכב לכת אחר ומוקפאים בתאים על מנת לא למות במהלך הטיסה שלוקחת מאות שנים. הם חולמים בתאים הקפואים שלהם בשביל לא להשתגע מהתת מודע שלהם, שאחרת ינגן אותו תקליט בראש למשך מאות שנים.

אחד מהמיליארדים מחליט שיותר כיף לחיות בחלום מלהגיע ולבנות את עתיד האנושות על כוכב לכת חדש. הוא מנסה להשתלט על החלום הקולקטיבי של כולם, הסימולציה האוטופית, ולשנות אותה לכזאת שלא מתעוררים ממנה. פרוקטור מצליח לעצור אותו ולהעיר את כולם. הוא מתוודה שבכוונה הכניס פערי מעמדות בין המדענים למיליארדרים בשביל שכשהם יקומו, המדענים לא ירצו לחיות בחלום אלא ירצו לבנות את הציוויליזציה מחדש.

הם מגיעים לכוכב הלכת והאנשים, על המעבורת, המדענים, יורדים אליו. פרוקטור, אליס וחלק מהמיליארדרים מחליטים להישאר במעבורת החלל ולהמשיך לחלום. הסיבה לכך, שלא כתבתי כאן היא שלפרוקטור הייתה בת שמתה בגיל צעיר. יש לבת הזאת הרבה משמעות בספר למרות שלא כתבתי על כך כלל. בכל מקרה, בסימולציה, הוא יכול לחיות עם הבת הזאת. במציאות, הוא לא.

מה קיבלתי מהספר:

אחרי שקראתי את זה, חשבתי לעצמי: "אז ככה זה מרגיש לקרוא את בין כוכבים (של כריסטופר נולן) ולא לראות אותו". זה כמובן לא אותו סיפור אבל שניהם דומים בכך שהם מדברים על דברים מאקרו, מין big chess moves כאלו. סימולציות, מסעות בין כוכבים, פערי מעמדות.

הספר היה די מעניין. לעיתים הוא הרגיש ארוך מדי אבל לא באופן מוגזם. אהבתי וממליץ.

10. עמוק בעזה: סיפורו של מסתערב / תומר צבן

דירוג: נטרלי

תקציר:

מור"קים של תומר צבן, מהמסתערבים הראשונים בעזה, על היותו בעזה בתחילת האינתיפאדה הראשונה. הרבה סיפורים שלא חשבת שקורים במציאות אבל הם כן, ואנשים חווים אותם.

מה קיבלתי מהספר:

האמת שלקרוא על עזה בזמן מלחמה עם עזה, מרגיש כאילו פשוט קראתי חדשות. זה אחלה ספר פשוט כמו שאמרתי בכמה מקומות למעלה, באמת מאסתי מלחמות. בטירוף אבל.

11. Babel / R. F. Kuang

דירוג: 6/10

תקציר:

כתבתי על הספר הזה דף שלם. בעקרון זה סיפור על ילד סיני שבגלל חוכמתו מעבירים אותו לאוקספורד ללמוד שפות. מדובר בעולם הדומה לשלנו עם שינוי אחד קטן – ניתן לכשף מתכת כסף (Silver bar) והסוד לכך הוא לדעת שפות רבות. בריטניה כעיקרון היא הקולוניה שגונבת מכולם את מתכות הכסף ואת הכשרונות הלינגוויסטים. הילד הסיני וחבריו מחליטים לעשות מעשה ונאבקים בקולוניאליזם של בריטניה מתוך אוקספורד, שמכשירה את המכשפים הטובים ביותר של האימפריה.

מה קיבלתי מהספר:

קראתי את הספר הזה לא מזמן אז אני זוכר הכל ומצויין. ודעתי היא שדקולוניזציה אלימה היא לא הפתרון ולהרוג אנשים חפים מפשע שלא יודעים קרוא וכתוב לא עוזר לגרום לבריטניה להיות פחות אימפריה או קולוניאליסטית. הפתרון הטוב יותר לדעתי, זה לטפס בדרגות ובפוליטיקה ולעשות שינוי חוקי עם תמיכת העם. זה הסיבה שעברנו לדמוקרטיות ובדיוק כמו שהשביעי לאוקטובר לא עזר לחמאס, לפוצץ גשר באימפריה הבריטית, שכבשה את כל העולם בערך, לא הולך לאנשים בפסגה להבין שהם טועים אלא רק לעצבן אותם.

12. Tales from the Café / Toshikazu Kawaguchi

דירוג: 4/10

תקציר:

בסמטה בטוקיו מתחבא בית קפה בו אתה יכול לחזור בזמן. כל לקוח יכול להתיישב בכיסא המתפנה אחת ליום (אף אחד לא יודע מתי) וברגע שמוזגים לו את הקפה המיוחד, הוא חוזר בזמן. ישנם חוקים: הוא חייב לשתות את הקפה לפני שהוא מתקרר, אסור לו לקום מהכסא, האדם שהוא רוצה לפגוש חייב להיות לקוח הקפה והכי חשוב – לא ניתן לשנות את העבר! ניתן לזוז לעתיד ולעבר אך בני אדם בדרך כלל זזים לעבר. בעבר הרי אתה יודע שמי שאתה רוצה לפגוש היה בקפה בזמן מסוים. בעתיד הרכבת יכולה להתעכב, האדם יכול להחליט לא להגיע וכד'.

הספר הוא אוסף סיפורים של אנשים שנעים בזמן. האנשים משתנים אבל צוות הקפה נשאר וכביכול הסיפור הוא עליהם: על מנהל החנות, הבריסטה ואפילו לקוחות קבועים מקבלים חלק גדול מהאור.

מה קיבלתי מהספר:

אני פשוט לא הבנתי מה הפואנטה. אולי זה כי הספר הוא הצגה שהומרה לספר או כי זה תרגום מיפנית אבל חוץ מאוסף של סיפורים עצובים על אנשים זרים שלא הספיקו לסגור פינות עם היקרים להם, אני לא רואה עוד עניין בספר. "הקונספט" יחסית פשוט אבל הוא חמוד וזה מרגיש שאפשר לשחק עליו אבל הספר פשוט לא מרגיש כמו ספר שלם אפילו אלא אוסף של סיפורים קצרים.

++++++++

לשנה הבאה המטרה היא לא רק לקרוא הרבה, אלא להבין ולסכם את מה שאני קורא. לקרוא ספר בסשנים של 20 דקות ובסשנים של שעה אלו חוויות שונות לגמרי. השנה קראתי בערך ספר לחודש, מקווה להתקרב ל2 ספרים בחודש שנה הבאה.